<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ק"פ</h1>
<h2>דף סו.</h2>
על הליבון כבר היו רגילות לטבול אחר שבעה וסופרות אחרי כן ז' נקיים משום חומרא דר' זירא ואז היו מקילות בליבון משום דאמרי' בשילהי נידה אמינא לך איסורא ואת אמרת לי מנהגא היכא דאחמור אחמור והיכא דלא אחמור לא אחמור. והיו (אומרים) [אומרות] משום חומרא לא גזרינן משום הרגל עבירה אלא (מישום) [משום] איסור תשמיש לבדו. אבל היכא דלא טבלו אין בין ליבון לנידות ולא כלום. והאי דבדקה (להו) [אליהו] לההיא בימי ליבון נביא היה ויודע עניינו. והאי דמסיק עלה בישן עמי' אמוראי להשמיען (שהיה) [שכך היה] מעשה ולא קירוב בשר ממש ואפי' הכי נענש עליה ואסור לעשות. ואם לא שפירשו האמוראים הייתי (אומר) [מתיר ב]סינר מפסיק וכל אותו ענין שמפרש לשם. אבל מרומי שלחו שלא היו מתמידין בליבון קבלה היא בידם בלא טעם ולא ישר בעיני.
